כבר כמעט שבועיים שאני יושבת בבית ומנסה להבין את המצב החדש.
המצב הזה שינה לי משמעותית את כל השגרה.
כבר כמעט שבועיים שאני לא יכולה לצאת מהבית, אני לומדת , ישנה ומנסה להעסיק את עצמי.
היום היה אמור להיות טיול פסח לשכבת ו', לשכבה שבה אני מדריכה.
הייתי אמורה להיות כבר עם תרמיל על הגב ושלוש ליטר מים בתיק אבל מציאות החיים לא מפסיקה להוכיח אחרת.
כמו שאתם בטח כבר מתארים לעצמכם טיול פסח בוטל.
אנשים מתחילים להסתכל על המצב באופן שונה , הם דואגים לקרובים שלהם , לזקנים שבניהם ולסביבה.
עכשיו יש לנו זמן לעשות דברים שאנחנו אוהבים.
בעצם, יש לנו פסק זמן , לחשוב על מה שהיינו רוצים לעשות כל השנה אבל לא הספקנו , כל הדברים הקטנים שרצינו לעשות ולא היה ל ו זמן.
אז תנצלו את הזמן לחידוש קשרים ישנים עם חברים, ולשיחות עם ההורים והמשפחה.
חוסר המסגרת, הידיעה מה הולך להיות מחר ומתי בכלל נוכל לחזור להתנהל כמו שצריך משגעת את כל בני הנוער.
לכן, אני פונה אליכם כי אני יודעת כמה זה קשה להיות כל הזמן באותו המקום, בבית, בלי חברים מהתנועה, בלי המדריכים, הראשגדית , בלי להיות בפעולות בשעות הרגילות של שלישי ושישי בשבט מגן האהוב!
מבלי לנהל את שגרת הצופים כרגיל.
בעיני, לא להיות בשבט כל כך הרבה זמן זה כאילו לקחו לי חלק משמעותי מהשגרה. כבר שנים שימי שישי שלי לא היו פנויים ככה.
ככל שהזמן עובר ככה אני יותר מתגעגעת.
המצב הזה מקנה לי את הזמן להגיד לכם - החניכים, השכבג , הצוות - תודה.
תודה שבזכותכם אני יכולה להיות מי שאני, להעביר פעולות, להדריך, להעביר חוויות עם החניכים בשבט ובעיקר, להעביר את הזמן שלי עם אנשים צעירים ממני וגם כאלה שגדולים ממני.
אז רציתי להגיד לכם שאני אתכם, כל תנועת הצופים פה עבורכם.
אנחנו תמיד זמינים לשיחה, שתשפו אותנו איך עבר עליכם היום ואפילו סתם לדבר.
אני מאחלת לכולנו שהמצב הזה יעבור במהירות.
שלי לזר, 1/7, מדריכת כיתה ו'.
Comentarios