טוב אז הקורונה פה איתנו כבר לא מעט זמן ולא נראה שהיא הולכת לעזוב בקרוב.
כולם כל הזמן מתעסקים בצד הרע שלה, ואת האמת שלא חסר ממנו.
זה נראה לכולם קצת מוזר אבל כולכם יכולים להסכים שהיינו נותנים הכל כדי לחזור ברגע זה לבית הספר, אפילו לשיעורים ולמבחנים רק כדי לראות את החברים ולחזור לשגרה, לשגרת צופים, לימודים ולחיים שלנו לפני הקורונה.
בתור תלמידת יב אני יכולה רק להמשיך לחלום על מסיבת סיום ועל נשף.
במקום טיול פסח שהיה אמור לקרות ממש בימים אלו אתם יושבים כרגע מול הטלפון, כנראה מרוחים על הספה, מתים משעמום וקוראים את זה.
אחרי הטיול הייתי אמורה לטוס לחול ולטייל קצת אבל גם זה בוטל ברגע האחרון. בדיוק ביום שבו הודיעו על סגירה של כל המסעדות ובתי הקפה הייתי צריכה להתחיל לעבוד במקום חדש, כן אני דיי נאחסית אני יודעת.
בקיצור, לא חסרים דברים רעים לומר על הוירוס הזה שתקף אותנו.
אבל אם רגע נעיף מבט החוצה לטבע, נראה שלא חסרים לה צדדים טובים.
תחשבו על זה רגע. העולם פשוט עצר!
אין טיסות, כמות המכוניות על הכבישים ירדה בכמויות שלא ניתן להסביר במילים, מפעלים רבים פשוט עצרו את כל עבודתם.
מה משותף לכל הדברים האלו? הם מזהמים את העולם ואת האוויר שכולנו נושמים ברמות. מסביב לעולם חיות התחילו לצאת לרחובות והדולפינים חזרו לים.
מתי הפעם האחרונה שיצא לכם להיות עם המשפחה שלכם כל כך הרבה זמן ביחד? כי אני לפני הקורונה לא זוכרת זמן כזה. כשאני בבית אני לרוב בחדר, לומדת או רואה טלוויזיה, וכשאני לא עושה את זה כנראה שאני בצופים או באימון. סוף סוף יש קצת זמן להיות עם המשפחה, לדבר ולעשות את כל מה שביום יום פשוט לא יוצא בגלל מיליון ואחת סיבות שונות.
פתאום גם כולם הפכו להיות הכי סטריליים והיגייניים שיש. אין אחד שלא מחזיק בתיק אלוכוגל קבוע, אנחנו שוטפים ידיים כל חמש דקות, הרגענו קצת עם כל החיבוקים והקרבה ועוד מלא דוגמאות...
כולם נהיו הרבה יותר רגועים ופנויים כדי לדאוג לעצמם, התחלנו לעשות הרבה ספורט, בכללי יש לנו הרבה יותר זמן לעצמנו. יש פחות דאגות ודברים שיושבים עלינו.
המון אנשים מתגייסים לטובת האנשים שיותר קשה להם, קמו עמותות שלמות שמתרכזות רק בעזרה למבוגרים, לרופאים ולכאלה שנתקעו בלי עבודה או אין להם איך לחגוג את פסח בכבוד מינימלי.
אמנם עכשיו כולנו משועממים ומבואסים אבל כשנצא החוצה נצא לעולם טוב יותר, נקי יותר ובריא יותר.
בקיצור שמרו על אופטימיות עד שכל זה ייגמר, תמשיכו לעשות דברים שאתם אוהבים, ותנסו כמה שיותר לשמור על שגרה ונקווה שבקרוב כולנו נתראה בשבט.
טל אליהו, 1/8, ראשגדית ו'.
מדהימה!